פוסט #1 - תולדות הדבורים
באחד הסגרים בשנה שעברה,יצאנו לטיול משפחתי בין השדות והפרדסים בשרון, לנשום אוויר.
עננים שחורים התקבצו בשמיים ושמש חורפית זהרה מאחוריהם, תחושת שחרור פתאומית אחרי המתח הבלתי פוסק שאפף את האוויר מזה שבועות. שילוב הצבעים - הירוק השופע עם השמיים הכהים, ריח התפוזים וצחוק הילדים מלאו את ליבי.. את הרגע החמקמק הזה אני רוצה ביצירה הבאה שלי חשבתי לעצמי.. תכלת אשתי הדהדה בקול את מחשבותי ואמרה -למרות התקופה הקשה הזו, יש לנו המון מזל.
סביב אותו זמן קראתי את הספר ״תולדות הדבורים ״ (מאת מאיה לונדה) המספר על עתיד מחריד בו נעלמות הדבורים מעולמנו והסינרגיה בין האדם לטבע נפגעת ללא תקנה.
מאז ולאורך חודשים ארוכים שקעתי מידי פעם במחשבות ותכנונים. רוב הזמן הקשבתי להמון מוסיקה וניסיתי להבין מה הפסקול שיתאים להעברת הרעיונות שהתרוצצו לי בראש ואיך המוסיקה תוכל להעביר את התחושות והזמנים השונים שרציתי להראות ביצירה.
בינתיים תכלת חפשה דרכים לגייס לנו תקציב התחלתי כלשהו לטובת מימוש הפרוייקט.
קבלנו הרבה תשובות חיוביות וכמה שליליות לגבי תמיכה בפרוייקט, אך כשהתקבלה ההודעה מיורם כרמי ולהקת פרסקו, החל הגלגל לנוע במהירות. האפשרות הייחודית וחבילת התמיכה נתנו לי תחושת ביטחון שלמרות שעדיין יש חורים בעיקר בתקציב וגם בתכנון, הגיע הזמן להעביר הילוך ולצאת לדרך להגשמת הפרוייקט.
שני המרכיבים העיקריים בעיני בכל עבודה ( לפעמים עוד לפני גיבוש הרעיון והמהות של היצירה ) הם המוסיקה ובחירת הקאסט.
מבחינת מוסיקה - הצלחתי לגבש את הרעיון ההתחלתי למעין סיפור בו מוסיקה של מלחין איסלנדי עכשווי מייצגת את העולם העתידי המנוכר בו נעלמו הדבורים. לעומתה, המוסיקה של מוצרט, שהזכירה לי בצלילותה ובמורכבותה את הטבע, מייצגת בהתחלה את העבר הנוסטלגי ״ המושלם״ ולאחר מכן ( עם שימוש ברקוויאם המפורסם של מוצרט) את תהליך ההדרדרות שמגיע לבסוף לנקודת אל -חזור.
החלטנו לשלב ביצירה גם מספר שירים של אלביס כמעין ״ בועות אוויר ״שיוסיפו מימד אנושי ויקלילו קצת את האווירה..
מבחינת קאסט-לפני כ3 שנים הקמתי את GEM - קבוצה מדהימה של רקדנים איתם אני נהנה לעבוד הן מבחינה אנושית והן מבחינה אומנותית. הפעם מסיבות שונות (תינוקת חדשה / מחויבויות קודמות / החיים עצמם:) היה צורך גם ברקדנים חדשים איתם אעבוד בפעם הראשונה.
כל רקדן חדש הוא עולם חדש עבורי. ובהכרת עולמות חדשים יש המון יתרונות ויחד עם זאת גם אלמנט מסוים של חוסר ביטחון ואי וודאות הן מבחינת התהליך והן מבחינת התוצר. הפגישה עם יורם חדדה לי מאוד את ההבנה שההשפעה של חברי הקאסט המשתתפים בתהליך היצירה על התוצר הסופי היא עצומה. לכן,החלטתי שעלי ״ ללכת עם הלב״ ולבחור ברקדנים המתאימים ביותר גם אם הבחירה בהם משמעותה קשיים לוגיסטיים בתהליך החזרות וצורך בהרבה גמישות מכל הצדדים.
כבר לפני מספר שבועות יצאנו לדרך.. זהו פרוייקט גדול בשבילי ובשביל GEM -עם מטרה של יצירת ערב שלם שיעלה בסוזן דלל תוך חודשים ספורים..
כמו בכל יצירה חדשה ההתחלה לא פשוטה. המעבר מהפנטזיה לסטודיו אינו פשוט בכל המישורים. הספקות הרגילים מבצבצים- האם תהיה לי מספיק השראה? האם אצליח להעביר את החזון למציאות ? האם התהליך יהיה נעים ומספק לכולנו..
ותוך כדי כמובן צריך ״ לתפור״ את כל השאר - לוגיסטיקה, תפאורה, תאורה, תלבושות, מועד לפרמיירה הנכספת..
על מנת להתקדם יש צורך בפשרות, קשה למצוא את הקו הדק המאזן בין התקדמות והגשמת היצירה לשמירה על החזון, בימים קשים אני שואל את עצמי האם אני והרצון שלי מספיק חזקים וראויים לגרום ליצירה הזו ולאנשים האלה להתגבש? כמה משקל ומקום לתת לרעיונות שמביאים הרקדנים ?אינסוף אפשרויות בחירה לכל תנועה ופיתול בדרך אין ספור שאלות ותשובות.. מי מבטיח שאני מוביל את כולנו בשביל הנכון ? האם אלפי התנועות יאספו לכדי יצירה משמעותית וקוהרנטית?
מקווה שנצליח!
בשבועות הקרובים אמשיך לעדכן מתהליך החזרות אשמח לתגובות / תובנות או כל דבר שתרצו לתת :)
שלכם, יגור
פוסט #1 - תולדות הדבורים
באחד הסגרים בשנה שעברה,יצאנו לטיול משפחתי בין השדות והפרדסים בשרון, לנשום אוויר.
עננים שחורים התקבצו בשמיים ושמש חורפית זהרה מאחוריהם, תחושת שחרור פתאומית אחרי המתח הבלתי פוסק שאפף את האוויר מזה שבועות. שילוב הצבעים - הירוק השופע עם השמיים הכהים, ריח התפוזים וצחוק הילדים מלאו את ליבי.. את הרגע החמקמק הזה אני רוצה ביצירה הבאה שלי חשבתי לעצמי.. תכלת אשתי הדהדה בקול את מחשבותי ואמרה -למרות התקופה הקשה הזו, יש לנו המון מזל.
סביב אותו זמן קראתי את הספר ״תולדות הדבורים ״ (מאת מאיה לונדה) המספר על עתיד מחריד בו נעלמות הדבורים מעולמנו והסינרגיה בין האדם לטבע נפגעת ללא תקנה.
מאז ולאורך חודשים ארוכים שקעתי מידי פעם במחשבות ותכנונים. רוב הזמן הקשבתי להמון מוסיקה וניסיתי להבין מה הפסקול שיתאים להעברת הרעיונות שהתרוצצו לי בראש ואיך המוסיקה תוכל להעביר את התחושות והזמנים השונים שרציתי להראות ביצירה.
בינתיים תכלת חפשה דרכים לגייס לנו תקציב התחלתי כלשהו לטובת מימוש הפרוייקט.
קבלנו הרבה תשובות חיוביות וכמה שליליות לגבי תמיכה בפרוייקט, אך כשהתקבלה ההודעה מיורם כרמי ולהקת פרסקו, החל הגלגל לנוע במהירות. האפשרות הייחודית וחבילת התמיכה נתנו לי תחושת ביטחון שלמרות שעדיין יש חורים בעיקר בתקציב וגם בתכנון, הגיע הזמן להעביר הילוך ולצאת לדרך להגשמת הפרוייקט.
שני המרכיבים העיקריים בעיני בכל עבודה ( לפעמים עוד לפני גיבוש הרעיון והמהות של היצירה ) הם המוסיקה ובחירת הקאסט.
מבחינת מוסיקה - הצלחתי לגבש את הרעיון ההתחלתי למעין סיפור בו מוסיקה של מלחין איסלנדי עכשווי מייצגת את העולם העתידי המנוכר בו נעלמו הדבורים. לעומתה, המוסיקה של מוצרט, שהזכירה לי בצלילותה ובמורכבותה את הטבע, מייצגת בהתחלה את העבר הנוסטלגי ״ המושלם״ ולאחר מכן ( עם שימוש ברקוויאם המפורסם של מוצרט) את תהליך ההדרדרות שמגיע לבסוף לנקודת אל -חזור.
החלטנו לשלב ביצירה גם מספר שירים של אלביס כמעין ״ בועות אוויר ״שיוסיפו מימד אנושי ויקלילו קצת את האווירה..
מבחינת קאסט-לפני כ3 שנים הקמתי את GEM - קבוצה מדהימה של רקדנים איתם אני נהנה לעבוד הן מבחינה אנושית והן מבחינה אומנותית. הפעם מסיבות שונות (תינוקת חדשה / מחויבויות קודמות / החיים עצמם:) היה צורך גם ברקדנים חדשים איתם אעבוד בפעם הראשונה.
כל רקדן חדש הוא עולם חדש עבורי. ובהכרת עולמות חדשים יש המון יתרונות ויחד עם זאת גם אלמנט מסוים של חוסר ביטחון ואי וודאות הן מבחינת התהליך והן מבחינת התוצר. הפגישה עם יורם חדדה לי מאוד את ההבנה שההשפעה של חברי הקאסט המשתתפים בתהליך היצירה על התוצר הסופי היא עצומה. לכן,החלטתי שעלי ״ ללכת עם הלב״ ולבחור ברקדנים המתאימים ביותר גם אם הבחירה בהם משמעותה קשיים לוגיסטיים בתהליך החזרות וצורך בהרבה גמישות מכל הצדדים.
כבר לפני מספר שבועות יצאנו לדרך.. זהו פרוייקט גדול בשבילי ובשביל GEM -עם מטרה של יצירת ערב שלם שיעלה בסוזן דלל תוך חודשים ספורים..
כמו בכל יצירה חדשה ההתחלה לא פשוטה. המעבר מהפנטזיה לסטודיו אינו פשוט בכל המישורים. הספקות הרגילים מבצבצים- האם תהיה לי מספיק השראה? האם אצליח להעביר את החזון למציאות ? האם התהליך יהיה נעים ומספק לכולנו..
ותוך כדי כמובן צריך ״ לתפור״ את כל השאר - לוגיסטיקה, תפאורה, תאורה, תלבושות, מועד לפרמיירה הנכספת..
על מנת להתקדם יש צורך בפשרות, קשה למצוא את הקו הדק המאזן בין התקדמות והגשמת היצירה לשמירה על החזון, בימים קשים אני שואל את עצמי האם אני והרצון שלי מספיק חזקים וראויים לגרום ליצירה הזו ולאנשים האלה להתגבש? כמה משקל ומקום לתת לרעיונות שמביאים הרקדנים ?אינסוף אפשרויות בחירה לכל תנועה ופיתול בדרך אין ספור שאלות ותשובות.. מי מבטיח שאני מוביל את כולנו בשביל הנכון ? האם אלפי התנועות יאספו לכדי יצירה משמעותית וקוהרנטית?
מקווה שנצליח!
בשבועות הקרובים אמשיך לעדכן מתהליך החזרות אשמח לתגובות / תובנות או כל דבר שתרצו לתת :)
שלכם, יגור
פוסט #1 - תולדות הדבורים
באחד הסגרים בשנה שעברה,יצאנו לטיול משפחתי בין השדות והפרדסים בשרון, לנשום אוויר.
עננים שחורים התקבצו בשמיים ושמש חורפית זהרה מאחוריהם, תחושת שחרור פתאומית אחרי המתח הבלתי פוסק שאפף את האוויר מזה שבועות. שילוב הצבעים - הירוק השופע עם השמיים הכהים, ריח התפוזים וצחוק הילדים מלאו את ליבי.. את הרגע החמקמק הזה אני רוצה ביצירה הבאה שלי חשבתי לעצמי.. תכלת אשתי הדהדה בקול את מחשבותי ואמרה -למרות התקופה הקשה הזו, יש לנו המון מזל.
סביב אותו זמן קראתי את הספר ״תולדות הדבורים ״ (מאת מאיה לונדה) המספר על עתיד מחריד בו נעלמות הדבורים מעולמנו והסינרגיה בין האדם לטבע נפגעת ללא תקנה.
מאז ולאורך חודשים ארוכים שקעתי מידי פעם במחשבות ותכנונים. רוב הזמן הקשבתי להמון מוסיקה וניסיתי להבין מה הפסקול שיתאים להעברת הרעיונות שהתרוצצו לי בראש ואיך המוסיקה תוכל להעביר את התחושות והזמנים השונים שרציתי להראות ביצירה.
בינתיים תכלת חפשה דרכים לגייס לנו תקציב התחלתי כלשהו לטובת מימוש הפרוייקט.
קבלנו הרבה תשובות חיוביות וכמה שליליות לגבי תמיכה בפרוייקט, אך כשהתקבלה ההודעה מיורם כרמי ולהקת פרסקו, החל הגלגל לנוע במהירות. האפשרות הייחודית וחבילת התמיכה נתנו לי תחושת ביטחון שלמרות שעדיין יש חורים בעיקר בתקציב וגם בתכנון, הגיע הזמן להעביר הילוך ולצאת לדרך להגשמת הפרוייקט.
שני המרכיבים העיקריים בעיני בכל עבודה ( לפעמים עוד לפני גיבוש הרעיון והמהות של היצירה ) הם המוסיקה ובחירת הקאסט.
מבחינת מוסיקה - הצלחתי לגבש את הרעיון ההתחלתי למעין סיפור בו מוסיקה של מלחין איסלנדי עכשווי מייצגת את העולם העתידי המנוכר בו נעלמו הדבורים. לעומתה, המוסיקה של מוצרט, שהזכירה לי בצלילותה ובמורכבותה את הטבע, מייצגת בהתחלה את העבר הנוסטלגי ״ המושלם״ ולאחר מכן ( עם שימוש ברקוויאם המפורסם של מוצרט) את תהליך ההדרדרות שמגיע לבסוף לנקודת אל -חזור.
החלטנו לשלב ביצירה גם מספר שירים של אלביס כמעין ״ בועות אוויר ״שיוסיפו מימד אנושי ויקלילו קצת את האווירה..
מבחינת קאסט-לפני כ3 שנים הקמתי את GEM - קבוצה מדהימה של רקדנים איתם אני נהנה לעבוד הן מבחינה אנושית והן מבחינה אומנותית. הפעם מסיבות שונות (תינוקת חדשה / מחויבויות קודמות / החיים עצמם:) היה צורך גם ברקדנים חדשים איתם אעבוד בפעם הראשונה.
כל רקדן חדש הוא עולם חדש עבורי. ובהכרת עולמות חדשים יש המון יתרונות ויחד עם זאת גם אלמנט מסוים של חוסר ביטחון ואי וודאות הן מבחינת התהליך והן מבחינת התוצר. הפגישה עם יורם חדדה לי מאוד את ההבנה שההשפעה של חברי הקאסט המשתתפים בתהליך היצירה על התוצר הסופי היא עצומה. לכן,החלטתי שעלי ״ ללכת עם הלב״ ולבחור ברקדנים המתאימים ביותר גם אם הבחירה בהם משמעותה קשיים לוגיסטיים בתהליך החזרות וצורך בהרבה גמישות מכל הצדדים.
כבר לפני מספר שבועות יצאנו לדרך.. זהו פרוייקט גדול בשבילי ובשביל GEM -עם מטרה של יצירת ערב שלם שיעלה בסוזן דלל תוך חודשים ספורים..
כמו בכל יצירה חדשה ההתחלה לא פשוטה. המעבר מהפנטזיה לסטודיו אינו פשוט בכל המישורים. הספקות הרגילים מבצבצים- האם תהיה לי מספיק השראה? האם אצליח להעביר את החזון למציאות ? האם התהליך יהיה נעים ומספק לכולנו..
ותוך כדי כמובן צריך ״ לתפור״ את כל השאר - לוגיסטיקה, תפאורה, תאורה, תלבושות, מועד לפרמיירה הנכספת..
על מנת להתקדם יש צורך בפשרות, קשה למצוא את הקו הדק המאזן בין התקדמות והגשמת היצירה לשמירה על החזון, בימים קשים אני שואל את עצמי האם אני והרצון שלי מספיק חזקים וראויים לגרום ליצירה הזו ולאנשים האלה להתגבש? כמה משקל ומקום לתת לרעיונות שמביאים הרקדנים ?אינסוף אפשרויות בחירה לכל תנועה ופיתול בדרך אין ספור שאלות ותשובות.. מי מבטיח שאני מוביל את כולנו בשביל הנכון ? האם אלפי התנועות יאספו לכדי יצירה משמעותית וקוהרנטית?
מקווה שנצליח!
בשבועות הקרובים אמשיך לעדכן מתהליך החזרות אשמח לתגובות / תובנות או כל דבר שתרצו לתת :)
שלכם, יגור
